הם קראו לזה "the drive"
drive הוא הכינוי למהלך התקפי מתחילתו עד סופו (בנק', בדאונים, או באיבוד)
ינואר 1987, גמר ה-AFC. קליבלנד, הראשונה ב-AFC מארחת את המדורגת 2, הדנבר ברונקוס.
לברונקוס זהו רק הביקור השני בהיסטוריה של הקבוצה בגמר ה-AFC. אבל הפעם הם מרגישים שיש להם את האס בשרוול, את השחקן המיוחד שיביא אותם שוב לארץ המובטחת – לסופרבול.
דראפט 1983. אלוויי שסיים קריירה מזהירה בסטנפורד, גם בפוטבול וגם בבייסבול, צפוי להבחר בבחירה הראשונה בדראפט על ידי הבולטימור קולטס. אלוויי, בעצת אביו (מאמן פוטבול בקולג'ים) מודיע לפני הדראפט:
"אני מעדיף לעבוד באיסוף זבל. לקולטס אני לא מצטרף!"
(אלווי במדי הקולטס…)
דקה ו-47 שניות לסיום המשחק. התוצאה 13-20 לזכות קליבלנד.
הפוטבול על קו ה-48 יארד של קליבלנד. דאון שלישי ו-18. אם אלוויי לא יצליח לעבור את ה-18 יארד ב-2 הנסיונות הקרובים, הקבוצה מפסידה, חלום הסופרבול נגוז.
הקהל משתולל, במהלך הקודם התאקל של קליבלנד, דייב פוזולי עושה אולי את המהלך הגדול בקריירה שלו, ומוריד את אלוויי בסאק וגורם לברונקוס להפסד של 8 יארד (פוזולי, נבחר באותו הדראפט יחד עם אלוויי. במקרה שלו, אם לא היה נבחר בדראפט, הוא באמת היה הופך לעובד תברואה…)
(דייב פוזולי)
בקליבלנד כבר מריחים את הסופרבול. הגנת הקבוצה, אחת החזקות ב-NFL, הצליחה לאמלל את אלוויי במשך כל המשחק. כל מה שנשאר זה לעצור את 2 נסיונות הזריקה הקרובים של אלוויי, והם מנצחים
(אלוויי דווקא QB זריז, שמסוגל לרוץ היטב עם הפוטבול. אבל מוקדם יותר במשחק הוא נפצע בקרסולו, ותנועתו מוגבלת. כמו כן, כמעט בלתי אפשרי לעבור את המרחק במשחק הריצה. גם קליבלנד וגם הברונקוס יודעים – אלווי מוסר)
1983, יום הדראפט הגיע. כל קבוצה מקבלת 15 דקות לקבל החלטה במי היא בוחרת. הקולטס לא מבזבזים שנייה, הם בוחרים באלוויי. הג'נרל מנג'ר של הקולטס משוכנע שאיומיו של אלוויי הם איומי סרק.
אבל אלוויי, בראיון בו בדרך כלל השחקנים הנבחרים מספרים עד כמה הם שמחים להבחר, והם מוכנים לעבודה הקשה במקצוענים, מודיע:
"בעודי עומד פה כרגע, אני שחקן בייסבול."
האיום של אלוויי הפך ממשי. בגלל היותו כוכב גם בבייסבול, הוא מודיע על הצטרפותו לסגל הניו יורק יאנקיז. הקולטס נכנעים, ומעבירים את אלוויי לדנבר ברונקוס בטרייד.
(כמעט והיה. אלוויי במדי היאנקיז)
5 דקות וחצי לסיום המשחק בקליבלנד. הספיישל טים של הברונקוס מפשלת בקבלת הפוטבול בקיק אוף של קליבלנד, ובמקום להתחיל את המהלך מקו ה-20 יארד, הם מתחילים מקו ה-2 יארד.
98 יארד טו גו.
דקה ו-47 שניות לסיום המשחק. הקבוצות חוזרות מפסק הזמן. אלווי מקבל את הפוטבול מהסנטר, לוקח 2 צעדים אחורה, ומשגר מסירת סרגל מדוייקת למרק ג'קסון למרחק של 20 יארד. דנבר בחיים, המשחק פתוח.
(מרק ג'קסון במרכז התמונה)
דנבר של סוף שנות ה-80 הייתה אחת מהקבוצות ההתקפיות המלהיבות. היה אלוויי עם השילוב של מסירה מדוייקת, ומשחק ריצה מפתיע. והיו חוליית הרסיברים של הקבוצה
הם כונו בתקשורת "שלושה אמיגוס". מרק ג'קסון, ואנס ג'ונסון וריקי נתיאל.
הקבוצה העפילה לסופרבול 3 פעמים ב-4 שנים (87, 88, 90) בכולם היא הפסידה.
בהתחלה נדבקה לאלוויי תדמית של קוסם. אבל אחרי 3 הפסדים בסופרבול, תדמיתו נפגמה. בתקשורת טענו ש-"אין לו את זה" ושללא "זה", אותו מרכיב חמקמק, אין לברונקוס סיכוי לנצח קבוצות עם QB בסדר גודל של "ג'ו קול", ג'ו מונטנה מהסן פרנסיסקו פורטיניינרס.
(תמונה נדירה של "זה")
42 שניות לסיום. דאון שני ו-10 על קו ה-14 יארד. אלוויי מקבל את הפוטבול, ההגנה סוגרת עליו במהירות, כל הרסיברים מכוסים. אלוויי לא מאבד את העשתונות, ומסמן לשחקן קו ההתקפה לחסום לו דרך לרוץ, אלוואי מצליח להתקדם 9 יארד. דאון שלישי ויארד אחד על קו 5 היארד. 42 שניות לסיום.
31 בינואר 1999. בדיוק לפני שנה אלוויי והברונקוס סוף סוף הורידו את הקוף מהגב. הם ניצחו את הגרין ביי פאקרס בזכות משחק מזהיר של טארל דייויס הראנינג באק, שגם זכה ב-MVP של הסופרבול. באותו סופרבול לאלווי לא היה משחק מזהיר, אבל מה זה משנה, הוא זכה באליפות, הלחץ ירד.
והנה, שנה אחת עברה, והברונקוס שוב העפילו לסופרבול, הפעם מול אטלנטה.
אלוויי במשחקו האחרון בקריירה מפוארת נותן משחק גדול. מסר לטאצ'דאון של 80 יארד, רץ לטאצ'דאון נוסף, מסיים את המשחק כאלוף בפעם השנייה ברציפות, וכזוכה ה-MVP סופרבול המבוגר ביותר.
(לקפוץ לדקה ה-11 של הסרטון. אלוויי בשיאו)
42 שניות לסיום. דאון שלישי ויארד 1. הפוטבול על קו 5 היארד.
אלוויי בקור רוח אופייני מצליח להשחיל מסירה למרכז האנד זון לרסיבר מרק ג'קסון, ואחרי בעיטת ההמרה שיוויון במשחק, ויש הארכה. בהארכה הברונקוס מנצחים בבעיטת שדה,
ומעפילים לסופרבול הראשון של אלוויי.
(the drive)
אז הסיפור של ג'ון אלוויי הוא בעיקר סיפור על "זה".
למי יש את "זה" (אני חושב שכבר ב-"the drive" אלוויי הוכיח שיש לו את "זה")
למי אין את "זה" (החלק המדהים של הסיפור. עד שנתיים לפני הפרישה, היו מי שכינו את אלוויי לוזר)
ולמה "זה" לעזעזל משנה…
(אולי הלקח החשוב – צריך ממש להזהר עם תוויות ה-"לוזר" שאנו כל כך מהר נוטים לחלק)
אהבתי את המעברים חוץ מהעובדה שהתחלת באמצע ה"דרייב" ואחר כך חזרת להתחלתו.
חוץ מזה כשאתה עושה פאסט פורוורד הייתי הולך ל-25 בינואר 1998 17-17 2 דקות ו-16 שניות לסוף הרבע השלישי. ניסיון שלישי ו-6 יארד לעבור על סף הרחבה של גרין ביי.
מי לוזר?
גם רציתי להכניס את ה-TD המדהים ל-80 יארד (הפוטבול עבר באויר לפחות 50-60 יארד) בסופרבול נגד הרד-סקינס. אבל החשש היה שאני אתפזר יותר מדי. גם ככה לא חסר בפוסט בלגן.
כמו שכתבת, כל הרעיון מאחרוי הפוסט זה לומר:
"מי לוזר?"
זה בלאגן מאורגן וזה דווקא מוצלח.
TD מדהימים שלו אפשר למצוא בלי סוף אבל בעיני אין מהלך שמדגים את הקשיחות שלו יותר מה"הליקופטר. זה לא היה משחק טוב שלא אבל ברגע האמת הוא נתן את כולו רק בשביל הטבעת.
הוא היה ללא ספק אחד הטובים. בתור נשיא קבוצה הוא קצת פחות טוב…
לא מסכים איתך מל.
ההחלטה לקחת צ'אנס על מאנינג עם ניתוח צוואר התבררה כמצויינת. אלווי שהוא גם בעלי דילרשיפ למכוניות וראוי להערכה על המאמצים שלו לשדרג כל שנה את ההגנה של הברונקוס.
מבחינתי הוא הקווטרבק האהוב בכל הזמנים, לפחות באלה שאני חזק בפוטבול. פחות מעוטר מאייקמן אבל יש בו ווינריות מעוררת הערצה. זה שהוא הגיע לשלושה סופרבלים בהם הפסיד מראה שבן אדם לא יכול לנצח לבד, צריך קבוצה, ראה מקרה לפלופ.
צודק. אבל אחרי מנינג הוא עשה כמה שגיאות רציניות.
הוא בהחלט לא מושלם אבל איזה טעויות ממש רציניות הוא עשה?
בסה"כ הוא עשה המון צעדים חיוביים כדי להפוך את הברונקוס לקונטנדרים מיידים כל שנה.
אני זוכר רק שאלוויי היה האסקופה של מונטנה.
מה הייתה הבעיה שלו עם הקולטס? למה כזה נורא לשחק שם?
הם היו די על הפנים באותן שנים והפרינססה גם לא רצה לשחק תחת המאמן הקשוח שהיה לקולטס באותה תקופה.
מעולה. כתוב מדהים!
תודה רבה
כתבה מצויינת, למרות שגם אני קצת התבלבלתי מהקפיצות בזמן.
יופי של פתיחה לסדרה, יישר כח
כחובב המשחק אך לא בן בית בו, ובעקבות ההרחקה הכושלת נגד הקליבלנד:
לא הצלחתי עדיין להבין עד הסוף את חוקי הקיקאוף. איך זה הולך, המחזיר מסמן לשופט אם רוצה להחזיר או לא או שיש כללים מתי יכול ומתי לא? ומה בדיוק קרה למשל בהרחקה ההיא? ממה הרוקי של דנבר התבלבל ונלחץ? למה לא עזב את הכדור וזהו, מה הסיכון שהיה בכך?
בכל מקרה תודה על סדרת הפוסטים, שבהחלט עוזרים לצלוח את עונת היובש.
בשנים האחרונות התחלתי להתעניין בכדור הביצה, אבל האמת שהשעות די מקשות. השנה חבר גרר אותי לכמה משחקים בבר בירושלים, והשיא היה כמובן, בסופר בול החי והמלא שראיתי השנה לראשונה. בהחלט באתי על שכרי…
2 חובבי פאטס מוקפים בחבורת ניצים, בסוף אתם יודעים מי עמד על הרגליים…
במקרה הנ"ל מדובר בבעיטת הרחקה (פאנט).
המחזיר יכול לתפוס את הכדור ולרוץ איתו ואז המקום בו הוא יתוקל יהיה נקודת ההתחלה. יש לו אופציה גם לסמן לתפיסה חופשית – במקרה כזה הוא רק תופס את הכדור ושם תהיה נקודת ההתחלה כשלקבוצה היריבה אסור לתאקל אותו. בשני המקרים אם הוא משמיט את הכדור או אפילו רק נוגע בו, הכדור הופך לחי ואם הקבוצה השנייה משתלטת עליו היא מקבלת את הכדור בחזרה.
במקרה ואף אחד מהקבוצה המחזירה לא נוגע בכדור נקודת ההתחלה תהיה המקום בו נעצר, או הנקודה בה שחקני הקבוצה המרחיקה עוצרים אותו.
במהלך המדובר מכיוןן שהכדור עבר אותו לא הייתה שום סיבה למחזיר של דנבר לנסות להשתלט עליו. הוא מאד הסתכן בלאבד את הכדור ויותר מכך אם הכדור היה קופץ עוד שני יארד הוא היה מגיע לאנדזון והברונקוס היו מתחילים מקו ה-20. הסיבה לבלבול שלו קשורה להבדל בין בעיטות פתיחה (קיקאוף) שם אם הקבוצה המחזירה לא תופסת את הכדור אז הקבוצה הבועטת יכולה להשתלט עליו.
תודה רבה!!
אגב, אני חייב לציין בעיה רצינית שבחשיפה לספורט חדש כאדם בוגר כמו שקרה לי עם פוטבול.
אתה בבעייה איך לבחור קבוצה לאהוד!! את הירוקים מבוסטון אני אוהד מגיל 7 בערך. אבל כשבגיל 30+ אתה מתחיל להתעניין בספםורט, ומתחיל לעקוב, ובמיוחד בספורט אמריקאי עם המון עלילות משנה מסביב וסיפורים נהדרים וכו' – זה ממש קשה לבחור!!
גם הקארדינאלס שלך אגב, היו מועמדים לזכות בי, כשעקבתי אחרי הריצה המופלאה האחרונה של קורט וורנר, אבל אני לא באמת יכול לבחור. זה שונה ממשהו שתופס אותך כילד…
לא נורא, המשחק הזה מספיק טוב ליהנות ממנו גם בלי זה…
הינה לך 2 אופציות, או את הפאטס שמייצגים את בוסטון והסביבה או את הפאקרס שמבחינתי היא המקבילה לסלטיקס. המון היסטוריה ומסורת, קהל נהדר, שחקנים ומאמנים אגדיים. אה, ומשחקים בירוק.
כן זה לא פשוט להתאהב בגיל מאוחר.
לא נורא אתה יכול להרשות לעצמך לנהל כמה מערכות יחסים במקביל.
בכל מקרה, אסור לאהוד קבוצה מהאמריקן ליג. הפוטבול הטוב והישן משוחק בנשיונל ליג.
הייתה לי את אותה בעיה. התחלתי להתעניין עם חברים מהעבודה. חלק היו מכורים מילדות. בגלל שגדלתי על גרנג' אז התחלתי לאהוב את סיאטל. בדיוק בחרו את וילסון.
.בנוסף נכנסתי לפנטזי ושם את גם נחשף לשחקנים אינדיבידואלים, אז אתה מתחיל להכיר יותר ולאהוב יותר.
לקחתי את ג'ימי גראהם לפני שתי עונות ומאז נהייתה לי חיבה לניו אורלינס. מאז גם יצא לי לבקר בשתי הערים ( רוד טריפ לפני שנה ) מה שעזר לחזק את האהדה.
.מה שאני מנסה לומר, לא בהצלחה מרובה, זה שפשוט תראה, לאט לאט תמצא כאלה שתאהב יותר וכאלה שפחות ( אני לא סובל את קפרניק וה49ניינרס ולא אוהב את דטרויט ולגמרי מבין איך מישהו ישנא את שרמן מסיאטל).
פנטזי מאד עוזר להכיר את שחקני ההתקפה בליגה. מקפצה חביבה.
אוקיי, אני מתנצל על ההטעיה אבל משום מה זכרתי שזו הייתה בעיטת הרחקה כשפועל זו הייתה בעיטת פתיחה (קיקאוף) שהגיעה לאחר שהבראונס עלו ליתרון. כאן החוקים הם שונים והקבוצה המקבלת חייבת להשתלט על הכדור. אם היא לא תעשה את זה אז הקבוצה הבועטת יכולה להשתלט על הכדור ולקבל אותו באותה נקודה (מה שבמקרה הנוכחי היה גומר את המשחק).
הטעות שהמחזיר עשה הייתה בלתת לכדור לעבור (אולי מתוך מחשבה שהוא לא חייב להחזיר אותו) בכל אופן בסוף הוא התעשת ונפל על הכדור לפני שהשחקנים של קליבלנד הגיעו לשם.
שוב סליחה על הבלאגן.
תודה על כל המידע הנוסף. אני חושב שלתגובות שלך, ולדיון שהם מעוררות יש ערך שגדול יותר מהפוסט עצמו.
keep them coming
ותגובה לנתי,
אני אוהד הברונקוס.
אבל הקבוצה הנוספת שאני עוקב אחריה מקרוב היא היוסטון טקסנס. משחק שם ג'יי ג'יי וואט (שחקן ההגנה מס' 1 בליגה. ובפער עצום) והשנה, קלאוני (בחירה מס' 1 בדראפט של שנה שעברה. ליינבקר, אתלט על) וקושינג (ליינבקר, אחד השחקנים החזקים בליגה) סוף סוף יפתחו עונה בקו הבריאות, ללא הפציעות הטורדניות שהטרידו אותם, ואת הגנת הקבוצה בעונה שעברה. אני חושב שיוסטון הולכת לתת עונה עם הגנה מהסרטים.
בנוסף, לצופים בארץ, עדיף לא לבחור לעקוב אחרי קבוצות מהחוף המערבי בגלל שעות המשחקים.
רוב משחקי יוסטון בעונה הקרובה יהיו ביום א' בשעה 20:00 שעון ישראל (14 מ-16 משחקים)
לצורך השוואה, הלוז של הברונקוס קובע שרק 2 מתוך 16 משחקים יהיו בשעה 20:00 שעון ישראל. כל השאר או 23:25. או 03:30 לפנות בוקר.
Objection your honor
?
אם אני מנחש נכון, אז אתה מתייחס להגנה של אריזונה. ובצדק.
פשוט אני לא יכול בלב שלם להמליץ לאוהד טרי לעקוב אחרי קבוצה שמשחקת לרוב ב-23:05, 23:25. הרבה יותר קל להדבק בחיידק הפוטבול אם המשחק מסתיים ב-23:00, ואין צורך בלילה לבן…
אני פשוט מוחה בשם כל המערביות. זה הכל.
אני אוהד קבוצה מערבית. אבל אני מכור.
כל יום א' בעונה, אני מכין ארוחת ערב ענקית, הרבה פיצוחים, וכמה בקבוקי בירה. אני שולח את הילדים לישון מוקדם, ומתנתק מהעולם ללילה שלם. אני בוחר משחק שמעניין אותי בשעה המרכזית (20:00) (כמובן במידה והברונקוס לא משחקים בשעה זו) ומשלב אותו עם הרד זון. 23:25 זו בדרך כלל השעה של דנבר (וגם זמן טוב לעבור מבירה לקפה)
ובסוף אני משתדל למשוך גם למשחק של 03:30, בגלל שהרבה פעמים זה המשחק הטוב של המחזור.
אשתי והילדים כבר יודעים שבעונה, בימי ב' אין עם מי לדבר…
המערביות בפוטבול זה שואו טיים. המזרחיות – GOOD OLD TIME .
פוטבול. המשחק לא יכול היה להצליח בישראל: חם מדי. אותו דבר קליפורניה.
פוטבול אמיתי חייב בוץ, שלג, גשם, קור. "שלושה יארדס (בדאון) וענן של בוץ" כפי שפעם אמר וודי הייז.
מנחם החלוקה הזו מתה כבר לפני 30 שנה.
רק תסתכל על הסופרבול האחרון: סיאטל וניו-אינגלנד. מי כאן ה"מערבית" ומי ה"מזרחית"?
איך אתה עוד נשוי, או עובד לא ברור לי. אני חוטף על הראש בגלל המשחקים המוקדמים. מה גם ש-SNF זה רק בדיליי כי אחרת אין יום עבודה אחר כך.
תחשוב על זה ככה – אני לא רואה כדורגל ישראלי, לא ליגת האלופות, לא מכבי בחמישי. הג'וק שלי זה NFL, וזה אומר סה"כ 17 לילות לבנים בשנה. וזה גם אומר שאני לא תופס לאשתי הרבה זמן טלביזיה בגלל ספורט…
חוץ מזה, נוצר מצב שאני כמעט תמיד ער כבר ב-4 לפנות בוקר (כי אם זה לא ה-NFL אז זה הסאנס. והמשחקים שלהם בדרך כלל לפנות בוקר) אז תמיד יש מי שיכין לאשתי קפה כשהיא מתעוררת…
17 לילות גיא? ככה ויתרת על הפלייאוף? =)
בפלייאוף יש מקסימום 2 משחקים בלילה.
כך שזה לא נספר במניין הלילות הלבנים…
בעונה אני מצפה לקרוא את התובנות שלך,
בבלוג החי של הפוטבול!
קשה לי להתחייב, אבל אני מאד מאד אשתדל. עד עכשיו ראיתי עם אח שלי וחבר והיינו חזק גם ברד זון אז יותר קשה להשתתף בבלוג.
מצד שני, נולדה לי בת בכורה לפני 4 חודשים, ככה שאין לי מושג איך תראה העונה הקרובה.
לפחות בפלייאוף NBA האחרון היא העירה אותי כל פעם למשחקים =)
מזל טוב!
הנסיון שלי עם תינוקות (הילדים שלי כבר בבית ספר) הוא שמשום מה יש להם את הנטייה לאמץ את שעון ארה"ב…
אני חוזה בפוטבול 10 שעות רצופות בימי ראשון. (לא כולל מנדיי נייט ו-THURSDAY NIGHT פוטבול. בגלל הבלוגים החיים באתר כשישנם משחקי כדורסל חשובים הציפייה נקטעת ל-5 שעות.
אז השנה, בימי א', נשלב בבלוג החי קצת פוטבול.
אני בעד!
לדעתי, בעונה הקרובה האליפות שלכם.
(אני מנחש שאתה אוהד גרין ביי)
אני יודע שיש לג'ון אלווי גדודי מעריצים שחושבים שהוא מתנת האל לאנושות, אבל בינינו לבין עצמנו, הוא די אוברייטד. הוא בהחלט היה טוב, לפרקים טוב מאוד, אבל בשורה התחתונה. הוא היה ק"ב מאוד נוירוטי עם נטיה אדירה לטעויות. הוא היה נותן מדי הרבה כח במסירות, מה שהפך אותו למוסר מסירות קצרות גרוע. הוא לא ידע לקרוא הגנות כדי להציל את החיים שלו. והדבר הכי בולט אצלו, שבאופן קבוע בלי קשר לכלום, הוא היה נותן משחק כל כך מסריח שהיו מריחים עד הונג קונג.
הוא הגיע 3 פעמים לסופרבול כשהפלייאוף בAFC היה תחרות מי הולך לקבל בראש מאלופת הNFC (בוא לא נגזים עם הסופרלטיבים לקליבלנד וברני קוזאר) ועוד פעמיים כשהוא נישא על הכתפים של טרל דייוייס שסחב אותו בס"ב נגד הפאקרז (כשאלווי נותן עוד הסרחה) וב98 בגמר הAFC נגד הג'טס (הקבוצה שלי) כשגם שם אלווי היה NO SHOW.
ודבר אחרון, מבחינת אישיות הוא גם לא משהו. הוא פיטר מאמן בטענות סרק. אותו מאמן שהיה חלק מזה שהוא הגיע לס"ב 3 פעמים (ושהביא את אטלנטה החלשה לס"ב נגדו) בטענה כאילו הוא מסרס אותו (למרות שהיה לריבס רקורד מצויין עם כל ק"ב שהוא עבד איתו). דווקא כGM הוא לדעתי עושה עבודה טובה מאוד, עדיין יש פער גדול בין תדמית ומציאות ויש 10 ק"ב שאני ראיתי בעיני (בלי דינוזוארים) שאני לוקח לפניו
רק שאלה אחת.
(ומראש סליחה, אני לא מתכוון לזלזל. ב-NBA אני אוהד קבוצה שמעולם לא זכתה באליפות – הסאנס)
אבל הג'טס?
ירשתי את זה, זה לא מבחירה. אגב, עוד קבוצה שיש פער גדול בין התדמית למציאות but dont get me started.
הידעת מאז שביל פארסלז הגיע לג'טס (1997) לג'איינטס ולג'טס יש רקורד מאוד דומה גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף (חוץ מהרצף של הנצחונות כמובן שלג'ייאנטס הביא 2 טבעות)? נכון שאתה מופתע? הג'טס הם קבוצה די רגילה מבחינה הישגית ב20 שנה האחרונות, בגלל שהם בניו יורק תמיד יש אווירת סקאנדל או פסטיבל.
אני מסורתית בעד הג'טס (בעיקר בגלל שאני לא סובל את הפטס)
אבל מה שקורה שם בשנים האחרונות, בעיקר בעמדת ה-QB.
לא נעים.
זה חילוקי המעמדות של העידן הזה. קבוצות שיש להן ק"ב וקבוצות שמחפשות ק"ב. הפציעות של צ'אד פנינגטון היו טרגדיה אמיתית, לבחור היה הרבה מאוד פוטנציאל.
האמת היא שהג'טס הם פשוט חור שחור לק"ב. אני זוכר שהתחלנו את 99 כפייבוריטים בווגאס לזכות בס"ב. אלווי פרש, לא היה קבוצה באופק, אף אחד לא חלם על הראמז והג'טס נראו כאילו הם ילכו עד הסוף. כמובן שבמשחק הראשון של העונה ויני טסטווארדי נפצע והעונה הלכה לזבל.
איזה כיף האתר הזה ,עוקב וקורא בשקיקה כבר מעל לשנתיים .
התוספת של כתובות פוטבול ( הספורט הראשון האהוב עלי ) הן ממש מבורכות .
תודה
תגובות כאלו נותנות סיבה להמשיך לכתוב.
תודה לך.
מה לגבי רוגבי?
אין פה אוהדי רוגבי באתר?
ספורט נהדר
אני צופה רק בגביעי העולם, לצפות באול בלאקס זאת חוויה אמתית